שנה טובה חברים !
עוד מספר ימים נשב כולנו לשולחן חג מלא כל טוב כמיטב המסורת, אך יש אנשים שלא יוכלו לחוות את שמחת החג בדיוק כמונו, יש אנשים שיבלו את החג הזה מול שולחן ריק ממשפחה וממזון כמו כל יום אחר בשנה בשבילם.
בדיוק בשביל אנשים אלו החלטתי להקדיש את מאמר זה.
הכרתי את תמי שכנאי לפני מספר שנים, בחורה עם אש בעיניים וחלום בלב, אתמול ראיתי אותה עם מבט עצוב ומבקש עזרה.
תמי הקימה עמותה שנקראת "קבוצת שורשים" לפני יותר מעשור שכל מטרתה היא לעזור לשתי קבוצות חלשות שכולן וכמעט ואינו נשמע בחברה והן הקשישים העריריים כניצולי שואה וקשישים חסרי משפחה בתל אביב יפו וסביבתה.
מאז ועד היום העמותה מחלקת ארגזי מזון שבהם מכל טוב כפעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח – לנזקקים שמספרם גדל משנה לשנה והיום מגיע ל 1,200 איש.
חברי העמותה ללא יוצא מהכלל עושים את עבודתם פעמיים בשנה בהתנדבות בהתלהבות ומתוך שליחות לחברה טובה יותר.
החוויה האישית שלי מ"קבוצת שורשים"
הגעתי לקבוצת שורשים לפני מספר שנים בדיוק בתקופה הזאת של לפני ראש השנה כשחיפשתי איפה להתנדב.
נכנסתי לאולם מלא באנשים צעירים וילדים שארזו ארגזים מלאי כל טוב בהתלהבות רבה. היה להם ברק בעיניים שאי אפשר לזייף. מבט שנובע אך ורק מנתינה.
הכנו ארגזים וארזנו מוצרי מזון, ירקות טריים, עופות ופרחים בהתלהבות שכזאת ובכלל לא הרגשתי שהזמן עובר וכבר חצות ושהגב שלי כואב.
מאז נדבקתי בחיידק ההתנדבות כי השמחה הזאת שבלתת נותנת טעם של עוד.
לעשות משהו בשביל מישהו היא המתנה הגדולה ביותר שהלב שלי יכול לבקש.
יש איזה יופי מאוד גדול בנתינה כי היא פתאום נותנת תחושה שהשפעתי ועשתי משהו בשביל משהו שבאמת זקוק לו ולא רק בשביל משפחתי ועצמי.
אני לא אשקר ואגיד שההתנדבות נותנת לי גם הרגשה שאני נתמכת בעולם ושיום אחד כשאצטרך יבואו לעזרתי אנשים טובים שרק רוצים לעזור למשהו אחר – ובעצם מה פסול בזה.
מה גרם לי להחליט לתרום השנה ל"קבוצת שורשים"?
כשראיתי את תמי עם מבט עצוב בעיניים, מבט של ייאוש, כשהגעתי להתנדב הפעם הבנתי שמשהו כאן ממש ממש לא כתמול שלשום.
כששאלתי את תמי, היא סיפרה לי שהשנה גל התרומות היה קטן במיוחד.
הבנתי שהפעם דרושות להם תרומות כספיות של ממש.
טוב, להתנדב ולתת מזמני אבל לתרום ולתת מכספי למען רכישת מוצרים זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אני מודה שהמעבר הזה בין להתנדב ולדעת בדיוק מה אני עושה בזמני לבין להוציא את הארנק או ליתר דיוק כרטיס האשראי מהכיס הוא כבר לגמרי סיפור אחר.
- כאן אני כבר לא שולטת במצב – "מי יודע לאן ואיך מגיע הכסף" היה הפחד הראשון שלי.
הרגעתי את עצמי בזה שאני מכירה את הקבוצה כבר מספר שנים ולא מהיום.
- "מה יהי אם לי יחסר סכום הכסף שאני נותנת לקבוצה מהתקציב החודשי שלי ויש לי כל כך הרבה דברים שלא רכשתי" הייתה ההתנגדות השנייה שלי לתרום לקבוצה.
כשעשיתי חישוב בייני לבין עצמי הבנתי שאם מזלי הוא כל כך טוב שיש אוכל במקרר שלי ושאשב עוד מספר ימים עם משפחתי ואברך על חיי הטובים גם אוכל לתת תרומה צנועה מכיסי.
אני מתנדבת הרבה ותורמת מזמני אך אני לא פילנתרופית גדולה במיוחד.
אני לא אשקר ואגיד שהתלבטתי כמה לתת ואיך אתמודד עם זה אך לבסוף תוך כדי החשש ההישרדותי הכי בסיסי שלי "שלא יישאר לי/שיחסר לי" עשיתי את ההחלטה לתרום.
כי ידעתי שהפעם כל תרומה חשובה ושאני נדרשת לעשות זאת.
ואתם יודעים מה האדמה לא פתחה את פיה ובלעה אותי, עובדה שאני כאן בכדי לספר.
יש משמעות עצומה לתרומה מבחינת "תודעת שפע" וזימון שפע לחיינו ולמרות שאני עוסקת כידוע לכם בשיטת טיפול שעיקרה מודעות לא אכנס להסברים תיאורטיים על מהות התרומה ואמכם הסליחה.
אני רק רוצה לבקש מכם שאם משהו כאן אמר לכם "כן אני רוצה לתרום".
תקשיבו לקול הפנימי הזה הפעם.
כי יש אנשים שהקול הפנימי שלכם יכול לשנות בעבורם את החג מחג עצוב ובודד לחג שמח במיוחד.
עדיין לא יצא לי לחלק את החבילות לקשישים ולנזקקים אך מסיפורים ששמעתי הקשישים האלו לפעמים אפילו מתחילים לבכות מהכרת תודה כי היחידים שמבקרים אותם ועוד איכפת מהם הם המתנדבים של "קבוצת שורשים".
אין לב לחסוך מהם את זה השנה!
תכלס : איך אפשר לתרום לעמותת שורשים?
אם מתאים לכם אתם מוזמנים לתרום ואם לא פשוט תודה שהקדשתם מזמנכם וקראתם עד לכאן.
אם אתם עדיין מתלבטים תרמו סכום צנוע של עשרות בודדות של שקלים.
ניתן לתרום באתר של קבוצת שורשים בקישור הבא :
http://www.kvuzat-shorashim.com/apage/1011.php
או למחזיקי ויזה ומאסטר קארד בקישור הישיר :
https://www.ezpay.co.il/Payment.aspx?id=14792
(אם נתקלתם בקושי בתשלום פנו אלי ישירות לסלולרי – 0544524235 ואשמח לסייע לכם)
שתהיה לכולנו שנה טובה,
גלית
אהבתם, שתפו אותי
היכנסו לתגובות שבתחתית הדף מימין והביעו את דעתכם.
ספט' 21 2011
שנה טובה חברים !
עוד מספר ימים נשב כולנו לשולחן חג מלא כל טוב כמיטב המסורת, אך יש אנשים שלא יוכלו לחוות את שמחת החג בדיוק כמונו, יש אנשים שיבלו את החג הזה מול שולחן ריק ממשפחה וממזון כמו כל יום אחר בשנה בשבילם.
בדיוק בשביל אנשים אלו החלטתי להקדיש את מאמר זה.
הכרתי את תמי שכנאי לפני מספר שנים, בחורה עם אש בעניים וחלום בלב, אתמול ראיתי אותה עם מבט עצוב ומבקש עזרה.
תמי הקימה עמותה שנקראת "קבוצת שורשים" לפני יותר מעשור שכל מטרתה היא לעזור לשתי קבוצות חלשות שכולן וכמעט ואינו נשמע בחברה והן הקשישים העריריים כניצולי שואה וקשישים חסרי משפחה בתל אביב יפו וסביבתה.
מאז ועד היום העמותה מחלקת ארגזי מזון שבהם מכל טוב כפעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח – לנזקקים שמספרם גדל משנה לשנה והיום מגיע ל 1,200 איש.
חברי העמותה ללא יוצא מהכלל עושים את עבודתם פעמיים בשנה בהתנדבות בהתלהבות ומתוך שליחות לחברה טובה יותר.
החוויה האישית שלי מ"קבוצת שורשים"
הגעתי לקבוצת שורשים לפני מספר שנים בדיוק בתקופה הזאת של לפני ראש השנה כשחיפשתי איפה להתנדב.
נכנסתי לאולם מלא באנשים צעירים וילדים שארזו ארגזים מלאי כל טוב בהתלהבות רבה. היה להם ברק בעיניים שאי אפשר לזייף. מבט שנובע אך ורק מנתינה.
הכנו ארגזים וארזנו מוצרי מזון, ירקות טריים, עופות ופרחים בהתלהבות שכזאת ובכלל לא הרגשתי שהזמן עובר וכבר חצות ושהגב שלי כואב.
מאז נדבקתי בחיידק ההתנדבות כי השמחה הזאת שבלתת נותנת טעם של עוד.
לעשות משהו בשביל מישהו היא המתנה הגדולה ביותר שהלב שלי יכול לבקש.
יש איזה יופי מאוד גדול בנתינה כי היא פתאום נותנת תחושה שהשפעתי ועשתי משהו בשביל משהו שבאמת זקוק לו ולא רק בשביל משפחתי ועצמי.
אני לא אשקר ואגיד שההתנדבות נותנת לי גם הרגשה שאני נתמכת בעולם ושיום אחד כשאצטרך יבואו לעזרתי אנשים טובים שרק רוצים לעזור למשהו אחר – ובעצם מה פסול בזה.
מה גרם לי להחליט לתרום השנה ל"קבוצת שורשים"?
כשראיתי את תמי עם מבט עצוב בעיניים, מבט של ייאוש, כשהגעתי להתנדב הפעם הבנתי שמשהו כאן ממש מממש לא כתמול שלשום.
כששאלתי את תמי, היא סיפרה לי שהשנה גל התרומות היה קטן במיוחד.
הבנתי שהפעם דרושות להם תרומות כספיות של ממש.
טוב, להתנדב ולתת מזמני אבל לתרום ולתת מכספי למען רכישת מוצרים זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אני מודה שהמעבר הזה בין להתנדב ולדעת בדיוק מה אני עושה בזמני לבין להוציא את הארנק או ליתר דיוק כרטיס האשראי מהכיס הוא כבר לגמרי סיפור אחר.
- כאן אני כבר לא שולטת במצב – "מי יודע לאן ואיך מגיע הכסף" היה הפחד הראשון שלי.
הרגעתי את עצמי בזה שאני מכירה את הקבוצה כבר מספר שנים ולא מהיום.
- "מה יהי אם לי יחסר סכום הכסף שאני נותנת לקבוצה מהתקציב החודשי שלי ויש לי כל כך הרבה דברים שלא רכשתי" הייתה ההתנגדות השנייה שלי לתרום לקבוצה.
כשעשיתי חישוב בייני לבין עצמי הבנתי שאם מזלי הוא כל כך טוב שיש אוכל במקרר שלי ושאשב עוד מספר ימים עם משפחתי ואברך על חיי הטובים גם אוכל לתת תרומה צנועה מכיסי.
אני מתנדבת הרבה ותורמת מזמני אך אני לא פילנתרופית גדולה במיוחד.
אני לא אשקר ואגיד שהתלבטתי כמה לתת ואיך אתמודד עם זה אך לבסוף תוך כדי החשש הישרדותי הכי בסיסי שלי "שלא יישאר לי/שיחסר לי" עשיתי את ההחלטה לתרום.
כי ידעתי שהפעם כל תרומה חשובה ושאני נדרשת לעשות זאת.
ואתם יודעים מה האדמה לא פתחה את פיה ובלעה אותי, עובדה שאני כאן בכדי לספר.
יש משמעות עצומה לתרומה מבחינת "תודעת שפע" וזימון שפע לחיינו ולמרות שאני עוסקת כידוע לכם בשיטת טיפול שעיקרה מודעות לא אכנס להסברים תיאורטיים על מהות התרומה ואמכם הסליחה.
אני רק רוצה לבקש מכם שאם משהו כאן אמר לכם "כן אני רוצה לתרום".
תקשיבו לקול הפנימי הזה הפעם.
כי יש אנשים שהקול הפנימי שלכם יכול לשנות בעבורם את החג מחג עצוב ובודד לחג שמח במיוחד.
עדיין לא יצא לי לחלק את החבילות לקשישים ולנזקקים אך מסיפורים ששמעתי הקשישים האלו לפעמים אפילו מתחילים לבכות מהכרת תודה כי היחידים שמבקרים אותם ועוד איכפת מהם הם המתנדבים של "קבוצת שורשים".
אין לב לחסוך מהם את זה השנה!
תכלס : איך אפשר לתרום לעמותת שורשים?
אם מתאים לכם אתם מוזמנים לתרום ואם לא פשוט תודה שהקדשתם מזמנכם וקראתם עד לכאן.
אם אתם עדיין מתלבטים תרמו סכום צנוע של עשרות בודדות של שקלים.
ניתן לתרום באתר של קבוצת שורשים בקישור הבא :
http://www.kvuzat-shorashim.com/apage/1011.php
או למחזיקי ויזה בקישור הישיר :
https://www.ezpay.co.il/Payment.aspx?id=14792
שתהיה לכולנו שנה טובה,
גלית
מרץ 16 2011
שלום לכם,
לפני כשבועיים זכיתי בתחרות "לשבור את השיא האישי שלי" במקום השלישי, מקום מכובד ביותר לכל הדעות אבל הניצחון האמיתי שלי היה הרבה יותר מפרס, אלא, בכך שהתגברתי על הפחד הגדול ביותר שלי.
התגברתי על פחד הקהל שלי ו ב ג ד ו ל – מול עיניהם של קהל שמנה יותר מ 400 איש ויש לכך הוכחות מצולמות בסרטון וידאו בהמשך.
"איך עשית זאת?
איך התגברת על פחד הקהל שלך והצלחת לנאום מול 400 איש?"
זאת השאלה המתבקשת ששואלים אותי כולם ועליה אתן תשובה במאמר זה. אבל אני לא רוצה שמידע זה יישאר כסיפור יפה שפעם קראתם, אלא, אני רוצה שתפיקו ממנו את המרב ויותר חשוב שתיקחו ממנו השראה לחייכם ולאתגרים שאיתם אתם מתמודדים.
הדבר היחיד שמונע מאיתנו להצליח הוא הפחד שלנו:
לפני מספר חודשים החלטתי להיענות לאתגר ולהתחרות במסגרת תכנית הלווי העסקי, שבה אני לוקחת חלק, בתחרות "לשבור את השיא האישי שלי". תחרות שמטרתה להציג את ההישגים שהשגתי בתכנית זאת במהלך שנה. אז לא ידעתי איזה שיא עצום אני עומדת לשבור.
כשבוע לפני תחילת התחרות לא יכולתי להתעלם יותר מכך שאני מתעתדת לעלות ולדבר מול קהל עצום. ממש לא ישנתי לילות והתאמנתי רבות אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע העלייה על הבמה.
אני זוכרת בבירור את הרגע בו נקרא שמי ועשיתי את הצעדים מקצה האולם והתייצבתי על הבמה מול יותר מ 400 איש. אפילו עכשיו כשאני כותבת מילים אלו אני ממש צריכה לדחוף את עצמי לעבור את החוויה עוד פעם בזיכרוני.
אבל הדרך הסתיימה ואני כבר על הבמה. בשבריר השנייה הזאת על הבמה החלטתי לקחת החלטה אמיצה ובמקום לבחור במקום הבטוח והמסתתר מאחורי הפרגוד בחרתי לעשות עוד מספר צעדים לקדמת הבמה ושם נעצרתי ונשמתי קפאה במקום. זה היה רגע מפחיד כמו הרגע בו האריה פותח את פיו וכל הג'ונגל עומד מלכת לשנייה.
מה שאני כן זוכרת מהרגע שבו ראיתי את הקהל והזרקורים מולי – שהיה מפחיד – אי אפשר לתאר כמה מפחיד (הייתי מעדיפה לקפוץ באנג'י מאשר לעלות על הבמה ולנאום). עצרתי את עצמי לרגע מול הקהל הרב ואני יכולה להישבע שהקהל עצר את נשימתו יחד איתי ובחרתי לעשות את זה – התחלתי לנאום והתוצאות לפניכם.
מה היה בנאום אני לא זוכרת – כנראה שאזכר יחד איתכם כשאצפה בסרטון הוידיאו בדיוק כמוכם (כי עדיין לא צפיתי בו) ואגלה בדיוק כמוכם אם גמגמתי או לא.
מה שכן אני זוכרת בבירור הוא את הרגע בו סיימתי את הנאום והבנתי שללא כל ספק ניצחתי את הפחד האיום והנורא מכל והוא לדבר מול קהל. אני זוכרת איך ניתרתי מול כולם ואמרתי "יש עשיתי זאת" ואני חייבת להודות שממש ממש נהניתי מלנאום.
ברגע הסיום קבלתי החלטה מאוד חשובה לדבר מול קהל שוב ושוב ושוב ואף התחייבתי על כך בשידור חי. ההמשך כבר ידוע לכם….זכיתי במקום שלישי אבל חשוב מכך הוא שבהפסקה נגשו אלי אנשים רבים וסיפרו לי עד כמה עוררתי בהם השראה לעשות מה שלא העזו לעשות עד כה.
אני רוצה לעורר גם בכם השראה לעשות מה שלא העזתם לעשות אף פעם לפני כן ולחלוק אתכם את הכלים בהם השתמשתי בכדי לנצח את הפחד הגדול ביותר שלי.
איך עשיתי זאת?
"בכדי להשיג הישגים בלתי רגילים צריך לעשות מאמץ בלתי רגיל".
רובכם יודעים בוודאי שכבר יותר מעשור אני נמצאת בדרך של מודעות ובייחוד בשנים האחרונות בהן אני עוסקת כמטפלת מוסמכת בשיטת "המסע" ומומחית לטיפול במצבי לחץ חרדה ודיכאון.
.
מתוך ניסיון רב של שנות עבודה רבות בתחום הטיפולי גיליתי מספר כלים רבי עוצמה במיוחד ואת אחד מהם אני רוצה לגלות לכם היום.
להתמודד עם הפחד
מה שהכין אותי לקראת המאורע הוא אימון פשוט אך קשה ביותר והוא להרשות לעצמי "להיות בפחד" ולא לברוח ממנו.
לכאורה נשמע כמו הנחייה פשוטה ביותר אך למעשה זהו הדבר הקשה ביותר. לדעת שאני עומדת להכניס את עצמי למצב של חרדה ולא רק שלא לברוח ממנו אלא לדעת שאני רוצה לעבור דרכו במלוא הכוח.
.
הסוד הוא : שזאת מיומנות נרכשת שגם אתם יכולים ללמוד!
זהו שלב מאוד חשוב ומכריע מכיוון שרק לאחר שתהיו מסוגלים להביט לפחד בעיניים ולנצח אותו תוכלו לממש את מה שלא הצלחתם לעשות עד כה.
להתאמן ולרכוש מיומנות
לאחר שהנחתי לפחדים שלי יכולתי לגשת למשימה ומכיוון שכמעט ולא דיברתי מול קהל בעבר, בחרתי, לצאת ולרכוש את מיומנות "הדיבור מול קהל" באמצאות קורס אינטנסיבי שעברתי בנושא במשך כחודשיים.
מה אתם יכולים לעשות בכדי להתגבר על הפחד כבר עכשיו
בימים הקרובים אחשוף בפניכם את "עקרון השפע".
.
תהליך ייחודי שפיתחתי בעקבות הדרך שעברתי בעצמי ובהתבסס על שיטת "המסע", בה אני מטפלת שנים רבות, ומטרתו לאפשר לכם להשאיר את הפחדים מאחור ולהתחבר לשפע שתמיד רציתם.
מוזמנים לצפות בסרטון :
אהבתם, שתפו אותי
היכנסו לתגובות שבתחתית הדף מימין והביעו את דעתכם.
